סדנה מספר 36 של חוזק חבית - גלנקינצ'י
סדנה מספר 36 של חוזק חבית התקיימה ב-27.11.2025 במרכז המבקרים של מזקקת M&H בתל אביב.
בסדנה מספר 36 פגשנו מזקקת לואולנד ותיקה, גלנקינצ'י, שרובו המכריע של החומר שהיא מייצרת נכנס לבלנדים של בעליה בדגש על ג'וני ווקר. יש למזקקה שתי מהדורות רשמיות קבועות והיא הופיעה פעמים ספורות בלבד בריליס השנתי של דיאג'ו ורק פעמיים בסדרות המיוחדות האחרות שלה. ביקבוקים עצמאיים הם נדירים מאוד. לכן, היכולת שלנו להכיר את גלנקינצ'י מעבר לטעימת ה-12 שנה ומהדורת ה-DE מוגבלת - מה שהפך סדנה עם 10 טעימות שונות לחוויה באמת חד פעמית ומיוחדת.
גלנקינצ'י מזקקה עם היסטוריה די סולידית - אבל מה שבאמת מעניין בה היא היותה אקס-טריטוריה לתעשייה בהרבה מובנים. נראה שהקמתה (מחדש) ב-1881 על ידי התאגדות של בעליה מניות, חלקם בלנדרים, חלקם סוחרי יין ואלכוהול, הפכה אותה פרו-אקטיבית. היא מהמזקקות הבודדות שעבדו במהלך כל מלחמת העולם הראשונה, היא הייתה מהמייסדות של SMD והיחידה מהחמישיה שהתאגדה לחברה זו ששרדה את תהפוכות הזמן, עבדה אפילו במהלך כל מלחמת העולם השנייה, ומצד שני בגל השלישי לא קרה בה דבר למעט סגירת המאלטינג פלור. היא נבחרה כנציגת הלואולנד בריינג' שנקרא סיקס קלאסיק מאלטס שיצא ב-1988 וככל הנראה השילוב של הצלחת הסדרה הזו והחשיבות של הנוזל בבלנדים של דיאג'ו הפך את ההופעה שלה בסדרות כמו מנג'רס דראם, מנג'רס צ'ויס והריליס השנתי של דיאג'ו למאוחר וגם לא שכיח.
בנוסף על כל זה גם טכנית היא מעניינת - דוד הווש השני בגודלו בסקוטלנד, מעבים מסוג וורם טאבס, ומצד שני עשבוניות ופרחוניות לואולנדית קלאסית, עוד אחת מהמזקקות הללו של דיאג'ו שהסט-אפ נראה כאילו ייצר וויסקי עם אופי אחד, אבל בפועל אנחנו מקבלים משהו אחר - ממש כמו ברויאל לוכנאגר.
אז בפלייט הראשון הכרנו את ה-DNA של גלנקינצ'י. השוונו בין שתי מהדורות הקור ריינג' בחביות ברבן, ה-10 שנים שיוצר מ-1988 עד 2006 ולידו ה-12 שנים שהחליף אותו ומיוצר מ-2007. הוספנו לידם את מהדורת ה-DE שמיוצרת מ-1998, בסדנה טעמנו ביקבוק של שנת 2019, שהוא למעשה ה-12 שנה בפיניש שרי אמונטייאדו. כל השלושה ב-43%. המובהקות של הנוזל היא פנטסטית - והשינויים בין המהדורות הם גדולים רק דרך זכוכית מגדלת. זה אחד הדברים החשובים בעיני כשטועמים חומר כזה עדין בכזו טעימה ארוכה - לבוא חדים ועם מד הרגישות על "גבוה מאוד". ה-10 שנים הישן הרגיש מתקתק יותר ומורכב יותר מה-12 שהחליף אותו, והאמונטיידו היה עדין להפליא ונתן במה לתזקיק. הרגיש כאילו ה-12 שנה הוא מן בסיס לשניהם, ובטעימה הזו ה-10 שנים היה המנצח אצל הרבה מאוד משתתפים.
פלייט שני קידם אותנו בחוזק וגם הוסיף לנו קצת עניין בחביות - מהדורה מ-2019 בשם טאטו שכללה 6000 בקבוקים ללא ציון גיל, בחביות ברבן וגם חביות שעברו חידוש, בחוזק של 46%. מולו מהדורה מ-2020 בשם "פור קורנרס אוף סקוטלנד" בת 3000 בקבוקים ועם ציון גיל נאה של 16 שנים, בחוזק נאה גם כן של 50.6% שיצאה לכבוד הקמת מרכז המבקרים החדש במזקקה, חלק מפרויקט שכלל גם מרכזי מבקרים חדשים בעוד שלוש מזקקות של דיאג'ו - קרדו, קליינליש וקול אילה. שניהם היו ממש טעימים, עם תוספת של מתקתקות קלויה-חרוכה וב-16 שנה פירותיות, אבל הליבה הלואולנדית של גלנקינצ'י נשמרה היטב והורגשה. מהזוג הזה נראה היה שחיבת המשתתפים לא נטתה לכיוון אחד, והחדר נחלק בדעתו לגבי מי מהשניים טוב יותר.
בפלייט השלישי עלינו גבוה, למעשה הכי גבוה שאפשר מבחינת המהדורות וטעמנו שלישיה של גלנקינצ'י חד פעמיים. התחלנו עם מהדורת 24 שנה בריפיל שרי מהריליס של דיאג'ו ב-2016, 57.2% וסה"כ 5928 בקבוקים. הוא היה פירותי וקטיפתי, מורכב מאוד, ועדיין למרות החוזק, הגיל והחביות שמר על ה-DNA של המזקקה באופן מעורר השתאות. אחריו היה המנצח של הערב עבור רבים, מהדורת מנג'רס צ'ויס שבוקבקה ב-2009. חבית שרי בודדה בת 17 מאלון אירופאי, 528 בקבוקים בלבד בחוזק החבית 58.1%. הוא היה פשוט פנטסטי והרגיש אולד-סקול אמיתי, מורכב מאוד. לאחר שתי חביות שרי המשכנו לעוד נוזל שזוקק בשנות ה-90 אבל הפעם בחביות ברבן - מנג'רס דראם שבוקבק ב-2010 בחוזק של 60.1% - לא הצלחתי למצוא את מספר הבקבוקים אבל נראה ש-1200-1300 הוא הימור סביר. הוא היה סגור מאוד באף ולקח לו המון זמן להיפתח ולהראות את העושר שיש לו להציע. זה היה פשוט פלייט מהמם, שלושה גלנקינצ'י שזוקקו בשנים 1991-1995, המנג'רס דראם ומנג'רס צ'ויס היחידים מהמזקקה, חוזקים גבוהים ובכל זאת האופי הלואולנדי שנשמר.
לסיום טעמנו שני גלנקינצ'י עצמאיים, עם עבודת חבית מודרנית. התחלנו עם מהדורת בלאק פריידיי של הוויסקי אקסצ'יינג' ממנה יצאו 2000 בקבוקים ב-54.2%, חביות ברבן ושרי בגיל 15 שנה, שהיה יחסית טחוב ואדמתי ומתובל ביחס לשאר הטעימה, ומוצלח מאוד. לידו חבית של וודר'וס מאדינברו בת 10 שנים, 287 בקבוקים בלבד, ב-58%. הנוזל התיישן בברבן 6 שנים ולאחר מכן פוצל לפיניש בשתי שרי קוורטרס - אולורוסו ופדרו חימנז - ולאחר מכן אוחד חזרה. הוא היה השונה מכולם, כצפוי, עם יובש ייני ופירותיות מהשרי ואפילו נוט של ורדים, והפך מתקתק ככל שעבר הזמן.
שורה תחתונה - גלנקינצ'י היא מזקקה עם DNA מובהק מאוד, וזה די ברור מדוע החומר שלה נשמר בקנאות לאורך כל השנים לטובת הבלנדים של בעליה - אפילו בתקופות משבר היא המשיכה לעבוד! זו הייתה טעימה עשירה ובהחלט חד פעמית. תודה רבה!
