סדנה מספר 41 של חוזק חבית
ברוכלאדי
סדנה מספר 41 של חוזק חבית התקיימה ב-15.7.2026 במרכז המבקרים של מזקקת M&H בתל אביב.
בסדנה מספר 41 של חוזק חבית חזרנו למזקקה שכבר זכתה לשתי סדנאות, בכל פעם עם מיקוד על נוזל מעושן או לא מעושן. הפעם הסדנה הייתה כביכול למתחילים, יותר נכון מתחילים עם ברוכלאדי - כאלו שטעמו מהדורה או שתיים בלבד - ורוצים להכיר את המזקקה יותר. במהלך הסדנה עברנו בין שלושת הליינים העיקריים של המזקקה, ברוכלאדי, פורט שארלוט ואוקטומור, וניסינו להרגיש איך מתבטאת אחת התכונות הכי ייחודיות שלה במהדורות השונות. כיצד לאקטיות מורגשת ללא עשן ואיתו, בחוזקים שונים, גילאים שונים, וכיצד חביות יין אדום מוציאות אותה עוד יותר - טענה שאני מאמין שהיא נכונה, כחובב גדול של המזקקה. בגלל הליינאפ, למעשה היו שלושה פלייטים כשהראשון מורכב מרביעייה שנמזגה לאורך זמן ולא כולם יחדיו.
מעבר לטעימה כמובן שדיברנו על ההיסטוריה העשירה של המזקקה, שהוקמה ב-1881 על ידי משפחת הארווי שהיו הבעלים של שתי מזקקות גריין ומקושרים בקשרי משפחה לעוד אחת. למעשה, ברוכלאדי ובונאהאבן הוקמו באותה שנה, אחרי שלושה עשורים שבעיקר התאפיינו בסגירת מזקקות באי איילה. המזקקה הזו עברה ידיים לא מעט פעמים, וקמה לתחייה בשנת 2000-1 עם רוח חדשה אבל הרבה מאוד ניסיון ברקע. אי אפשר לדבר על ברוכלאדי בלי להזכיר את מארק רנייר ואת ג'ים מקיואן, וכמובן לדבר על החדשנות המטורפת שהם הנהיגו בייצור בדגש על טרואר, חביות ושעורה מעושנת. אז מה טעמנו?
הפלייט ראשון התחיל עם שתי מהדורות קור ריינג' לא מעושנות, ברוכלאדי קלאסיק לאדי וברוכלאדי 18 שנה היחסית חדשה, שתיהן ב-50% ובהרכב חביות מעט שונה - הקלאסיק לאדי ברבן/שרי/יין אדום, ה-18 שנה ברבן/סוטרן/פורט. הלאקטיות ניכרת בשתיהן, ומהדורת ה-18 שנה הרגישה משמעותית עמוסה יותר, מתובלת, ועם הזמן הפכה יותר טרופית. הקאלסיק לאדי היה יותר נגיש בטעמים, ולדעת רוב המשתתפים מוצלח יותר, פחות עמוס אבל באופן מחמיא ומאוזן יותר. אני מודה שאני מאוד אוהב את מהדורת ה-18 וזה ממש הפתיע אותי, אבל גם לי לקח זמן ליהנות ממנה וזה בקבוק שמתחמצן מדהים - בפורמט של סדנה הוא לא מיוצג מספיק טוב, אבל אין מה לעשות - אלו חוקי הפורמט. לאחר מכן הוספנו דראם שלישי - מהדורה בת 900 בקבוקים שיצאה בשנת 2006 לכבוד חנות בשם אודבינס, בחוזק של 46% ובפיניש רצ'וטו, יין קינוח איטלקי מואלפוליצ'לה. הוויסקי זוקק ב-1993, כלומר מהדורה בת 13 ומזיקוק של לפני הסגירה האחרונה של המזקקה. זה היה דראם מעולה, מתוק ודבשי, מורכב ולאקטי, ולא הרגיש פחות חזק מהשניים הראשונים. מה שכן, זמן ארוך בכוס פירק אותו ואחרי 40 דקות הוא כבר התעדכן מידי - מרוב שהוא היה טעים רוב המשתתפים לא זכו להרגיש את זה וסיימו אותו עוד לפני כן. על מנת להרגיש את הנוזל הלא מעושן בחוזק גבוה, הוספנו חבית בודדה מסדרת MP, בת 12 ובחוזק החבית, 60.4%. זו הייתה חבית יין אמרונה, צאצאו המודרני והיבש של הרצ'וטו. זה היה נוזל מרשים מאוד, ייני ולאקטי ומאוד מתובל. סדרת MP מאוד מגוונת עם שלל חביות מסוגים שונים, וכמעט תמיד באיכות מופלאה - הבקבוק הזה בהחלט היה נציג ראוי שלה ועבור רבים המנצח מבין הלא מעושנים.
בפלייט השני עברנו לליין המעושן המכונה פורט שארלוט על שם המזקקה אשר נסגרה ב-1929, ומזוקק משעורה מעושנת ל-40ppm. השוונו בין שתי מהדורות, האחת רשמית והאחת עצמאית. המהדורה הרשמית הייתה כמובן פורט שארלוט 10 שנים ב-50%, יישון בעיקר בחביות ברבן וגם חביות יין צרפתי, פשוט מהדורה נפלאה. העצמאית הייתה חבית ברבן בודדה של וודר'וס מאדינברו, בת 16 וב-58.1%. הייחוד בחבית הבודדה היה כמה הלאקטיות מורגשת בה. בעוד במהדורת ה-10 שנים של המזקקה הלאקטיות מתחבאת מאחורי העשן, ויוצאת מעט ולאט, החבית של וודרו'ס לאקטית מאוד ומההתחלה. זה מעניין מכיוון שחביות יין אדום לרוב מוציאות את הלאקטיות החוצה, כפי שהרגשנו בפלייט הראשון - אבל כאן זה היה הפוך. רוב המשתתפים העדיפו את החבית הבודדה, שהייתה עם עשן יותר כבולי ופחות יבש מה-10 שנים.
את הפלייט האחרון הקדשנו לליין המעושן ביותר של המזקקה, אולי בכלל בתעשיית הוויסקי - אוקטומור. השוונו בין שתי מהדורות של אוקטומור באותו גיל, אבל עם חביות שונות וגם ppm שונה. ה-15.1 בחביות ברבן, חלקן במילוי ראשון וחלקן שעברו חריכה מחדש, היה טעים מאוד. אוקטומור קלאסי, סמיך ולעיס. 108.2ppm הם לא הרבה ביחס לאוקטומור, אבל יותר מפי 2 מאשר פורט שארלוט. למרות זאת, ולדעתי כמעט כמו תמיד, אוקטומור מרגיש יותר דחוס ועמוס אבל לא יותר מעושן. האוקטומור השני היה מסדרת ה-2., סדרה אשר מיושנת תמיד גם או אך ורק בחביות יין מסוגים שונים. בחרתי ב-14.2, שגם קצת ממשיך עם המגמה של הפלייט הראשון - הנוזל מיושן 4 שנים במקביל בחביות אולורוסו ואמרונה, ואז לאחר חיתון של שני סוגי החביות מתיישן שנה נוספת בחביות יין צרפתי מפוייאק. הוא היה מוצלח מה-15.1, גם בגלל שילוב החביות ואולי גם בגלל עישון מעט יותר גבוה, 128.9ppm, אבל זה ניצחון בנקודות. אוקטומור הוא תמיד, לעניות דעתי, יצירת מופת.
שורה תחתונה - ברוכלאדי היא פשוט מזקקה מופלאה. הכל טעים, הכל מעניין, DNA שלעיתים זורח בקלות ולעיתים מנסה להסתתר, אבל בסופו של דבר הוא מובהק. תודה רבה!
