סדנה מספר 34 של CSFC - טמדו
סדנה מספר 34 של CSFC התקיימה ב-24.7.2025 במרכז המבקרים של מזקקת M&H בתל אביב.
סדנה מספר 34 עסקה במזקקה שפרצה לתודעה של חובבי הוויסקי בעולם לפני כעשור, ובארץ מעט אחרי - אך בניגוד להצלחתה בעולם, בארץ היא די נעלמה, וללא שום קשר לאיכות החומר שהיא מייצרת. המזקקה הזו היא טמדו מהספייסייד שהחלה לעבוד ביולי 1897. ההיסטוריה של טמדו מאוד יציבה, והאמת גם די משעממת - ככה זה כשמייצרים חומר טוב, אף אחד לא רוצה להפסיק את הייצור או למכור את המזקקה למישהו אחר. אבל אז, אחרי שנים של עבודה יציבה כולל בזמן משבר הוויסקי-לוך, טמדו מושבתת בשנת 2009. היא חוזרת לחיים ב-2011 אחרי שעברה לבעלות אחרת, והופכת ממזקקה מהשורה השנייה של חברה גדולה, ליהלום שבכתר של חברה קטנה - ומצליחה בענק.
ההיסטוריה מעוטת האירועים של טמדו איפשרה לי לגשת בסדנה לעוד שני נושאים. האחד, טמדו כמלתתה. בטמדו הותקנו עשר סלדין בוקסס בשנת 1950, הראשונה בה הותקנה הטכנולוגיה הזו וגם האחרונה שהשתמשה בה. דיברנו על מה זה סלדין בוקס, איך הימצאותן סייעה לטמדו, וגם מדוע היו רק חמש מזקקות עם סלדין בוקס. הנושא השני היה מדוע טמדו נסגרה ב-2009 למרות האיכות שלה, ומדוע היא אינה נוכחת בארץ למרות האיכות שלה. בשני המקרים התשובה אינה קשורה למזקקה, אלא לחברה שהיא הבעלים שלה או למי שמייבא את אותה חברה לארץ. אז מה טעמנו?
התחלנו בפלייט הראשון עם קור ריינג' בחוזק נמוך. מהדורת ה-10 שנים ב-40% שיצאה בשנים 2014-2021, מולה מהדורת ה-12 שנה שיצאה לראשונה ב-2016 ב-40% גם כן, אנחנו טעמנו מהמהדורה שיצאה החל מ-2019 עם חוזק אלכוהולי ששודרג ל-43%. שניהם היו מאוד דומים, כשה-12 שנה מעט יותר עמוס, ובשניהם ניכר מאוד ה-DNA של טמדו עם חביות שרי אולורוסו מהסוג היבש יותר ונוט של קפה. בטעימה הראשונה, העדפת המשתתפים הייתה בערך חצי חצי ביניהם, עם נטיה קלה לטובת ה-12 שנה. מה שהפתיע הוא כמה שה-10 השתפר לאורך הסדנה, לרמה שהיה מדורג בטופ 3 של לא מעט מהמשתתפים - למרות היותו לכאורה הבקבוק הפשוט ביותר, וכמובן בחוזק הנמוך ביותר. זה היה סימן טוב לבאות, וגם כמה חבל שהוא אינו מיוצר יותר.
בפלייט השני המשכנו עם קור ריינג' אבל עלינו בחוזק ובשנים, תוך שמירה על ה-DNA עם חביות השרי כמובן. מהדורת ה-15 שנה שיצאה ב-2019 ב-46% ומהדורת ה-18 שנה ב-46.8% שיצאה שלוש שנים לאחר מכן, ב-2022. שתיהן היו מעולות. ה-18 היה קצת יותר סגור בהתחלה, בעיקר באף, אבל אחרי ההמתנה שניהם היו נפלאים והמשך מובהק של הפלייט הראשון. לאחר שני הזוגות הללו היה ברור מאוד לכולם מה זה טמדו.
הפלייט השלישי יצא לרגע מה-DNA לבדוק את טמדו בחביות מסוגים אחרים - אנחנו יודעים שהמזקקה במשך שנים בעיקר נתנה את הנוזל שלה לבלנדים כמו סקוטיש לידר, בלאק בוטל או פיימוס גראוס. אז בוודאי שגם חביות ברבן רבות היו שם. איך טמדו מרגיש בברבן? יצאנו לבדוק! חבית ריפיל ברבן הוגסהד בת 15 של דגלאס לאנג, ב-48.4%. מתקתק, מעט מתובל, ספייסיידי עם תפוח ובננה, ומספר משתתפים טענו שזה מרגיש כמו גלנפידיך בברבן - מחמאה גדולה בעיני. המשכנו לבדוק עוד טמדו בחבית מסוג אחר, והפעם - חבית בת 8 של קופרס צ'ויס, ב-57.5% ובפיניש מדיירה. הוא היה מעולה, מתובל ומעט גופריתי עם כל מיני נוטים משניים של וויסקי מעושן. כלומר ברור שלא מדובר בוויסקי מעושן (למרות שבשעורה של טמדו יש 2ppm), אבל היה שם משהו שהזכיר דברים שמקבלים מוויסקי מעושן, כמו ביסלי גריל כזה. יאמי גדול. אחרי שני אלה, חזקנו לטמדו בשרי בחוזק החבית - אבל של מבקבק עצמאי. האנטר לאנג בן 14, חבית שרי באט ב-58.8%. בקבוק מהמם, שלא היה אחד לאחד ה-DNA שהרגשנו מהקור ריינג' אלא מעט יותר מתקתק, וטעים מאוד. מהשלושה הללו נראה שהדגלאס לאנג היה הפחות מועדף, וחביות המדיירה והשרי התחרו ביניהם.
לסיום טעמנו בקבוק אחד נוסף, שהיה מיוחד מאוד לכן קיבל מקום של כבוד. טמדו בן 34 מחבית שרי של בלאקאדר, ב-52.5%. קודם כל, בקבוק שזוקק בשנת 1988, בליבו של משבר הוויסקי-לוך, ובתקופה בה מזקקות רבות חדלו לעבוד - לא טמדו. הגיל לקח את ה-DNA של טמדו והפך אותו עשיר מאוד, עם נוטים של בלסמי ומורכבות רבה. עבור רבים הוא היה הדראם המנצח של הערב.
שורה תחתונה - טמדו מזקקה פשוט מעולה, עם DNA מובחן, שפונה לחובבי וויסקי מכל הסוגים. ההצלחה שלה - ההיסטורית והנוכחית - מאוד מובנת. תודה!
