סדנה מספר 18 של CSFC - גלנגוין
סדנה מספר 18 של CSFC התקיימה ב-9.6.2023 במוזנר בר בתל אביב.
בסדנה עסקנו במזקקת גלנגוין מההיילנד והיא כללה 8 טעימות עיוורות. המזקקה החלה לעבוד רשמית ב-1833 ובפועל כנראה קודם, ומתהדרת בזיקוק איטי ובאפס שימוש בכבול. היא הייתה בבעלות אדרינגטון, כלומר מקאלן, עד שנת 2003 וממש כמוה משתמשת בעיקר בחביות שרי, כלומר אפשר להניח בסבירות גבוהה שגלנגוין אשר זוקק לפני שנה זו לרוב נכנס לחביות שרי מאותן הבודגות עימן מקאלן עבדה. עוד עובדה משעשעת לגבי גלנגוין היא הימצאותה על גבול ההיילנד-לואולנד. המזקקה מצד אחד של הגבול ואילו המחסנים מצידו השני, טכנית בלואולנד.
בחרתי לעסוק בסדנה בשני נושאים שונים, ולמעשה כל רביעיית ביטויים עסקה בנושא אחד. הנושא הראשון היה גלנגוין בגילאים שונים והנושא השני היה גלנגוין בחביות שונות.
הפלייט הראשון עסק בשני ביטויים רשמיים של המזקקה אשר מיושנים בחביות ברבן ושרי ומבוקבקים ב-43% - ה-12 שנה אשר עדיין מיוצר, וה-15 שנה אשר ייצורו הופסק בשנת 2018 (גרסה חדשה יצאה ב-2022). ה-DNA של המזקקה ברור, אבל לכל אחד מהם היה מאפיינים מעט שונים. ה-12 מעט יותר מחוספס (כמובן ביחס לתזקיק הרך של גלנגוין) ויש בו משהו אגוזי, ה-15 יותר פירותי עם אננס, אפרסק ומשמש. שניהם נהדרים בייחוד ביחס למחירם.
פלייט שני המשיך את הקו עם שני שינויים - גיל מבוגר יותר, וחביות שרי בלבד. מצד אחד מהדורת 18 שנה ב-43% אשר מיוצרת מ-2012 אז החליפה את ה-17 שנה המיתולוגי, מצד שני מהדורת 25 שנה בשם First Fill אשר יצאה לשוק הדיוטי פרי בשנת 2014 ומבוקבקת ב-46%. כמובן שה-25 שנה בהתאם לשמו בחביות במילוי ראשון בלבד, ה-18 ככל הידוע לי גם כן בעיקר בחביות במילוי ראשון. שניהם היו אולדסקול, יבשים מאוד, מתובלים והתפתחו באופן מרשים ככל שעבר הזמן בכוס. ה-25 הפגין עושר טעמים מדהים, חמיצות ומתיקות, וסיומת ארוכה וחמה. ה-25 היה הפייבוריט של רוב המשתתפים מכל הרביעייה הראשונה, אבל גם השלושה האחרים זכו להצבעה כמועדפים בקטגוריה.
בפלייט השלישי השוותנו בין גלנגוין בחבית לא פעילה לאחד בחבית פעילה מאוד ובשני המקרים - לא שרי. מצד אחד אולד פרטיקיולר בן 15 מבית דגלאס לאנג בריפיל הוגסהד ועם צבע של וויסקי בן שנה, בחוזק של 48.4% כנהוג בסדרה הזו. מצד שני הארט ברוס בחבית פורט, 16 שנה, 54.9%. באופן טבעי חבית הפורט הייתה יותר קרובה לטעימות הקודמות, ואילו האולד פרטיקיולר היה מאוד מיוחד, טרופי, חמצמץ ולדעת רבים גם מעושן מעט. הייחוד הפך אותו לחביב יותר מבין השניים על כמעט כולם והוא גם מוקם גבוה בדירוג הכללי של הסדנה. הארט ברוס היה טעים מאוד אבל מעט מתוק מידי ופחות יוצא דופן.
בפלייט הרביעי החלטתי לבדוק חבית קלאסית בחוזק גבוה מול חבית שכנראה מעטים טעמו אם בכלל. מצד אחד מהדורת חוזק חבית 12 שנה רשמית של גלנגוין אשר בוקבקה ב-2011. לציין שמאז 2013 מהדורת חוזק החבית מיוצרת בבאצ'ים וללא ציון גיל. 12 השנים הללו עוברות בחביות שרי מאלון אמריקאי והוא מבוקבק ב-57.2%, ככל הנראה 100 פרוף ולא בדיוק חוזק חבית. מצד שני, מהדורה ייחודית של גלנגוין שיצאה בשנת 2002 ונקראת "Scottish Oak Batch A". באותה השנה יצאו שתי מהדורות כאלו, שתיהן בנות 16 שנה, אחת בחוזק 43% וזו שטעמנו שמגיעה בחוזק של 53.5%. לציין שיצאו עוד שתי מהדורות סקוטיש אוק בהמשך, בשנים 2005 ו-2012. מהדורת חוזק החבית הייתה גלנגוין קלאסי, הזכירה מאוד את ה-18 שנה רק עם יותר כוח, והייתה פשוט מעולה. הסקוטיש אוק היה מאתגר מאוד, עמוס ומתובל ועוקצני, והזכיר וירג'ין אוק ללא המתיקות. הוא עשה בדיוק מה שקיוויתי - לא היה אהוב על כולם ולא מקום ראשון, אבל התנסות מעניינת לחובבי וויסקי וטעימה של מהדורה ישנה וסוג חבית נדיר.
שורה תחתונה - גלנגוין היא פשוט מזקקה מעולה. וויסקי עשיר ואלגנטי, מורכב אבל נגיש - ולכן מתאים למתחילים ולמתקדמים, ההייפ סביבה בשנים האחרונות מוצדק בהחלט. תודה!
